הדרכת צילום, חלק שני: עדשות

שלומות לכם ממיכלי, החולה בניכר.
בבואי לכתוב את החלק השני של הדרכת הצילום המתמשכת, התלבטתי. אחרי כללי האצבע, הגיע תורם של הטכניקה והמכניקה, שהולכים יד ביד עם אופטיקה, לא הנושא החביב עלי. ויש גם הרבה מושגים - צמצם, תריס, חשיפה... ביניהם יש יחסי גומלין לא מאד מורכבים, אבל קשים להפרדה.

החלטתי להתחיל באופן כמעט שרירותי בנושא רוחב הפריים והמאפיינים הטכניים שלו דרך העדשה, כי אני חושבת שזו נקודת המפגש הראשונה של הצלם החובב (וגם אני בקטגוריה הזו, אם זה לא היה מובן) עם שלל מספרים שבתחילה לא אומרים לו כלום, ובבואכם (בואנו) לקנות מצלמה חדשה או לשדרג מצלמה קיימת, אם נבין מה אנחנו מחפשים נוכל להגדיל את הסיכויים למצוא את זה :)

 נבהיר קודם כל - העדשה היא המקום שדרכו נכנס כל האור שמגיע לחיישן של המצלמה, וזה נכון לגבי כל מצלמה - מצלמת כיס קטנה, מצלמת DSLR שמאפשרת החלפה של העדשות על פי צורך ו/או רצון, או מצלמה כזו, של פעם.

ענתיקה מגניבה שנקרתה בדרכי פעם

 כשמדברים על עדשות, ישנם שלושה מושגים שמעורבים בשיחה:
1. אורך מוקד.
 2. מפתח העדשה.
 3. מרחק מינימלי שנדרש לפוקוס.

 אורך המוקד (focal length, נמדד במילימטרים), שיש לו הגדרה פיזיקלית שממש לא מעניינת אותנו כרגע (ואותי אישית, אף פעם לא, פיזיקה היה הנושא השני הכי שנוא עלי בבי"ס, סליחה אבא), ישמש אותנו בהדרכה הנ"ל כדי להבחין בין עדשה צרה ועדשה רחבה, ועוד מעט נעמוד על ההבדלים ביניהן.

מפתח העדשה (aperture, נמדד ב- f) הוא נתון מתימטי - ששוב לא מעניין אותנו - ומבטא את כמות האור שהעדשה מסוגלת להכניס פנימה אל החיישן. כל שה- f קטן יותר, כך העדשה מכניסה יותר אור, אבל יש כאן trade off עם עומק השדה, וניגע בזה מאוחר יותר.

 המרחק המינימלי שנדרש לפוקוס הוא מאפיין בלתי ניתן לשינוי או לשליטה של העדשה. הדרך היחידה להתגבר עליו היא לזוז מהמקום שבו אתם עומדים...

 כל שלושת הנתונים האלה מצוינים על גבי העדשה, ורק צריך ללמוד לקרוא אותם. בתמונה הבאה מופיעה העדשה שהגיעה עם המצלמה שלי, ועליה אפשר לקרוא את הנתונים הבאים, משמאל לימין: אורך המוקד שלה הוא 18-55 מ"מ, המפתח המרבי שלה הוא f=3.5 עד f=5.6 (עוד מעט נסביר למה זה לא מספר יחיד).

כדי לראות את המרחק המינימלי שהיא דורשת כדי להתפקס, צריך לחפש בצד התחתון של גליל העדשה, שם אפשר למצוא את הנתון הזה - העדשה דורשת מרחק של מינימום 0.28 מטר מהאובייקט כדי לאפשר פוקוס.

עדשה צרה לעומת רחבה
בצורה מאד פשטנית, עדשה רחבה תכניס פיסה רחבה יותר משדה הראייה לפריים, ואילו עדשה צרה תכניס פיסה קטנה יותר. מספרית, החלוקה היא כזו (עבור מצלמות דיגיטליות): עדשה שאורך המוקד שלה קטן מ- 50 מ"מ נחשבת עדשה רחבה. עדשה שאורך המוקד שלה מעל 50 מ"מ נחשבת עדשה צרה.

 עדשה שאורך המוקד שלה הוא 50 מ"מ בדיוק נקראת לפעמים "נורמלית" כיוון שפיזור האור שלה דומה לזה של העין האנושית, ותתן תמונה דומה ביותר לזו שאנו רואים בעין. עדשת 50 מ"מ היא המקבילה הדיגיטלית של עדשת ה- 35 המ"מ, שהיתה העדשה המקובלת ביותר בעולם הצילום של פעם.

 הבדלים עיקריים בין עדשה רחבה ועדשה צרה

1. פרספקטיבה. בעדשה צרה אין תחושה של פרספקטיבה, בעדשה רחבה יש. כדי להדגים, גייסתי שלושה ספלים של איקאה, והנחתי אותם זה לצד זה בשורה.

 צילמתי אותם ממרחק שונה, כך שהספל הראשון תופס את אותו חלק יחסי בפריים, פעם אחת בעדשה רחבה (18mm) -

 שימו לב שהספל הראשון, שהכי קרוב אלי, הכי גדול בתמונה, הספל שמאחוריו קטן יותר, והספל האחרון הוא גם הכי קטן. מהסתכלות בתמונה, אתם יכולים להגיד בקלות איפה עמדתי (קרוב לספל הראשון).

 וזו אותה סצינה, עם עדשה צרה (55mm) -

 ועוד יותר צרה (200mm) -

 שימו לב שכל הספלים נראים באותו גודל, ואין לנו כל כך תחושה של עומק. אם כל התמונה היתה חדה, הייתי אפילו יכולה לומר שאין לנו תחושה של עומק בכלל. 

 2. עיוותים. עדשה רחבה (כזו שלא הושקעו בה עשרות אלפי שקלים) יוצרת יותר עיוותים, בעיקר בשוליים של התמונה, בגלל מאפיינים אופטיים שלא נכנס אליהם. אין מה לעשות נגד זה, אבל צריך להיות מודעים לזה - השוליים של תמונות שצולמו בעדשה רחבה יסבלו מהתקמרות של שדה הראייה, וככל שאתם קרובים יותר לאובייקט המצולם, כך האפקט יהיה מורגש יותר. מהסיבה הזו, צילום פורטרטים בעדשה רחבה הוא הרבה פחות מחמיא לאובייקט המצולם.

 בלו התגייס לעזרתי, והרשה לי לצלם אותו פעם אחת מקרוב עם עדשה רחבה, שימו לב שהאף שלו נראה ארוך יותר ואילו האזניים קטנות

 ופעם אחת עם עדשה צרה יותר, שימו לב שבתמונה הזו הוא נראה כמו בלו

 ועוד פעם מזווית אחרת, בעדשה רחבה, שימו לב שהאוזן שלו נראית פשוט ענקית (כשהיה גור זכה לכינוי בלוטלף, כאן רואים למה)

 ובעדשה צרה, בי נשבעתי שהוא לא זז מילימטר בין שתי התמונות, כולל האזניים

 לא שוכנעתם? אותו ניסוי, הפעם בכיכובי. כאן בעדשה רחבה, שימו לב שהעדשה של המצלמה נראית ענקית ואילו הפנים שלי קטנים, קצת בזווית, והולכים וקטנים ככל שהם רחוקים יותר מהעדשה בתמונה. 

ובעדשה צרה, רואים את כל הפנים שלי בצורה יותר טבעית, והעדשה לא בולטת לתוך התמונה.

3. כמות האור הנכנסת. בעדשה צרה, מטבע האופטיקה, נכנס פחות אור. אם נחזור לרגע לתמונה של העדשה שלי, היו עליה שני מספרי f. הטווח בין שני המספרים האלה מתכתב עם אורך המוקד המשתנה של העדשה - עבור אורך המוקד המינימלי של 18 מ"מ, העדשה שלי יודעת לצלם עם מפתח מרבי של f=3.5. עבור אורך המוקד המקסימלי, העדשה יודעת לצלם עם מפתח מרבי של f=5.6. כלומר, כשאני משנה את אורך המוקד כך שהעדשה לוכדת פחות מהנוף, אני משלמת על זה באור.

18מ"מ, f=3.5

55מ"מ, f=5.6

 ואם כבר הזכרנו את מפתח העדשה, זה המקום לדבר על עומק שדה. עומק שדה הוא ביטוי לחלק היחסי של התמונה המתקבלת שנמצא בפוקוס. כאשר כל התמונה בפוקוס - כל הפרטים הנראים בה חדים - נאמר שלתמונה יש עומק שדה גדול. כאשר רק חלק קטן מהתמונה בפוקוס, נאמר שיש לתמונה עומק שדה קטן.

עבור מפתח הצמצם הגדול ביותר של עדשה נתונה, עדשות צרות מתאפיינות בעומק שדה קטן (רדוד) יותר לעומת עדשות רחבות. שימו לב שאמרתי עבור מפתח צמצם נתון, בשל העובדה שעומק השדה קשור בצורה הדוקה לערך של מפתח הצמצם. כשאני סוגרת צמצם, עומק השדה גדל. כשאני פותחת צמצם, עומק השדה קטן.

 נדגים מה זה עומק שדה בעזרת שתי תמונות - ראשון, העכביש המאיים הזה, שפגשתי בלואיזיאנה; העכביש עצמו בפוקוס ואפשר לראות הרבה פרטים קטנים, כולל חלק מהקורים שהוא טווה, אבל כל מה שמסביב לחלוטין לא בפוקוס. לתמונה הזו עומק שדה קטן מאד.

 שניה, תמונת הנוף הבאה, שצולמה בביצות בלואיזיאנה. כאן היה לי חשוב שכל הפרטים בתמונה יהיו חדים, ומכיוון שהיה יום שטוף שמש, יכולתי להרשות לעצמי לסגור צמצם כמעט עד הסוף, ולקבל תמונה שכולה בפוקוס

אז מתי להשתמש באיזו עדשה?

זה תלוי מה אתם מצלמים. במקום סגור, כשרוצים לתפוס חלק גדול מהמרחב, עדשה רחבה היא נוחה יותר, כיוון שיש גבול למידה בה אפשר להתרחק מהאובייקט המצולם (הקיר יעצור אתכם).
 אם חשקה נפשכם בצילומי נוף שמעבירים את תחושת הגודל והמרחב, עדשה רחבה היא הבחירה הברורה.

בנוסף, עדשה רחבה, בשל תחושת העומק והפרספקטיבה שהיא נותנת לצופה, מאפשרת לכם להדגיש אלמנטים מרשימים בנוף, כמו העצים האלה, שמתנשאים לגובה אדיר. העדשה כאן מדברת במקומי.

אם אתם אוהבים לצלם פרטים, או טבע (כמוני), עדשה צרה תהיה חברה מאד טובה שלכם.

 אם אתם ביישנים ומפחדים לצלם דברים (אנשים) מעניינים ברחוב מקרוב כי מה יגידו השכנים (כי אולי ירביצו לכם), גם כאן העדשה הצרה נחלצת לעזרתכם.

לצילום פורטרטים, נסו אורך מוקד של 50 מ"מ - יש סיבה לפופולריות של העדשה הזו.

 ולסיום, אציג לכם את עדשת הפריים (Prime). לעדשות פריים אורך מוקד קבוע, ולא טווח. כיוון שאין צורך להכניס בהן את היכולת לשנות את הזום, האופטיקה שלהן על פי רוב הרבה יותר טובה, והן מפיקות תמונות חדות יותר, ולוכדות את האור בצורה טובה יותר.

למשל, עדשת הפריים שלי, שזכתה לשם הלגה צלמונלה, בעלת אורך מוקד קבוע של 50 מ"מ. הלגה יודעת לצלם עם מפתח מרבי של f=1.8. החסרון הבולט שלה הוא שאין לה מנוע פוקוס פנימי ואני צריכה לפקס אותה ידנית, אבל זה ייפתר בעתיד, בשאיפה, כשאחליף אותה בהלגה 2 ;)

היתרון הבולט שלה הוא שמפתח הצמצם הגדול שלה מאפשר לי לצלם גם במיעוט אור מחד וגם לצלם תמונות בעלות עומק שדה פצפון (כן, גם תמונת העכביש מלמעלה צולמה עם הלגה).

צולם לאור קרני השמש האחרונות, ללא תאורה מלאכותית

עומק שדה פיצי

 אלה היו 60 שניות על עדשות, וכמובן שזה רק קצה המזלג. כמו תמיד, נשמח לשמוע בקשות לחלקים העתידיים של הדרכת הצילום כאן בבלוג או במייל שלנו (yotzotme@gmail.com), ולראות מה הפקתם ממנה בתוצרים מצולמים.