הדרכת צילום, חלק שלישי: אור

ושוב שלום מהניכר, כאן מיכלי עם חלק נוסף של הדרכת הצילום. היום, לכבוד חנוכה - או כמו שהוא מכונה במקום שבו אני מתגוררת כרגע, festival of lights - נעסוק באור, כמובן.

את החלק הראשון של ההדרכה פתחתי באמירה שפירוש המילה photography הוא "רישום באור". היום נרחיב קצת בנושא האור והשימוש הנכון באור, ועל הדרך גם נדבר קצת על הצמצם ועל התריס, שני אלמנטים מכניים במצלמה שעוזרים לנו לשלוט באור ועל ידי כך לשנות את התוצאה שאנחנו מקבלים בפריים הסופי.

אז אלה שני המושגים שלנו להיום -

1. צמצם, או מפתח עדשה (aperture), כבר הזכרנו אותו בחלק השני של ההדרכה. הצמצם עשוי חלקים חופפים שמאפשרים לו להסגר בצורה יחסית מעגלית, כמו שהאישון שלנו מצטמצם ומתרחב. צמצם פתוח יותר מכניס יותר אור אל החיישן.
שני דברים שחשוב לדעת הם, שהצמצם נסגר רק כשלוחצים על כפתור הצילום של המצלמה. כפועל יוצא מזה, כשמסתכלים בחלונית של המצלמה, שקרויה viewfinder, תמיד מסתכלים דרך הצמצם הפתוח ביותר. כלומר - מה שרואים בחלונית הוא לא מה שיתקבל בתמונה, מבחינת עומק השדה וכמות האור שתלכד בפריים.

2. תריס (shutter) הוא כעין וילון שזז מצד לצד אחרי שאתם לוחצים על כפתור הצילום, ובעצם מווסת את זמן החשיפה לזמן שקבעתם/המצלמה קבעה בשבילכם (תלוי באיזה מצב אתם מצלמים). הגורם הזה במשוואה יכונה מהירות תריס, והוא יבוטא בשניות/חלקי שניה.
חשיפה ארוכה יותר תכניס יותר אור אל החיישן, מן הסתם, אבל חשוב לזכור שככל שהחשיפה איטית יותר כך יבואו לידי ביטוי ביתר שאת הרעידות שסופגת המצלמה מידיים לא יציבות, נשימה של הצלם, וכן תזוזות של האובייקט. נזכיר את זה בהמשך, יחד עם פתרון אפשרי.

אור כזה

בבסיס, האור מאפשר לנו לצלם. בלי אור, לא תתקבל תמונה על החיישן. אבל המטרה שלנו היא לרוב לא רק שתצא תמונה כלשהי, אלא שהיא תצא "טובה", "יפה", "מעניינת", וכל קומבינציה אפשרית של השלושה. שימוש נכון באור, בזווית, במיקום, הוא זה שיהפוך "סתם" תמונה לתמונה שעונה על הקריטריונים לעיל.
איך למשל?

צילום בתנאים של אור מלא וחזק, למשל, בשעות הצהריים, או ביום שטוף שמש, מאפשר לי לנצל תנועה כדי להדגיש משהו. לדוגמה, התמונה הזו, שצולמה ביום שטוף שמש ביוני; יש מספיק אור כדי שאוכל להשתמש בחשיפה מאד מאד קצרה, כזו ש"עוצרת" זרימה של מים. יש משהו מהפנט בתמונות של תנועה קפואה בזמן

משך חשיפה: 1/4000 השניה

או כזה (צולמה במסגרת קורס לצילום, היד בתמונה היא של המדריך :)

משך חשיפה: 1/800 השניה

עוד אפקט שאני אוהבת הוא שימוש באור אחורי. שימו לב להבדל בין התמונה הזו, בה האור על העץ האדמדם מגיע בעיקר מלמעלה אבל אני מצלמת מהצד, תמונה די משעממת לדעתי, וגם סובלת מהאור הקשה של שעות הצהריים

לעומת התמונה הזו, של אותו העץ בדיוק, רק שהפעם נעמדתי מתחתיו וצילמתי את האור המכה בו מלמעלה, מאחורי העלים. קיבלתי גם תמונה יותר מעניינת, גם צבעים יותר מרשימים, וגם ניצלתי את הקונטרסטיות שמאפיינת את שעת הצילום לטובתי.

אותו דבר עם עקבות של גשם

ועם שחף שעף מעליי; גם כאן צריך להקפיד על חשיפה מהירה כדי לא לקבל מריחה של שחף בשמיים

משך חשיפה: 1/2000 השניה

צללים הם עוד דבר שאני אוהבת לנסות ולתפוס. לפעמים ריבוי מקורות אור או אור שבור בתוך מבנים יוצרים הצללות מעניינות או בעלות אמירה, גם אם האובייקט עצמו לא מאד מרתק

השתקפויות הן משהו שכדאי להתנסות בו, בימים בהם יש מספיק אור ואין עננות. עננות מרככת השתקפויות ומפזרת אותן. לפעמים סצינה יומיומית כמו ענפים של עץ הופכת למשהו הרבה יותר מעניין כשהיא משתקפת באובייקט אחר (מים, זגוגית של חלון, וכיוב').

תאורה כיוונית - כשיש מספיק אור חזק שמגיע בעיקר ממקור אחד, או משמעותית יותר מכיוון אחד, למשל ליד חלון, אני יכולה להשתמש במשך החשיפה כדי "למחוק" חלקים מהתמונה. למשל, בתמונה הבאה העלמתי לחלוטין את הרקע - שולחן העבודה של בועז, על עציציו, לפטופיו ושלל חפציו, נעלם, בגלל שבחרתי בחשיפה מאד קצרה. האור שהגיע מהחלון הסמוך האיר את הלחם שאפיתי ואת מתאר הכלי בו הוא הונח, כל השאר נעלם כאילו השתמשתי בסדין שחור למיסוך.

לעומת זאת, השעות האלה בהן יש אור חזק מאד, הן לא שעות מומלצות לצילום אנשים (לפחות לא ללא עזרי צילום). האור הגבוה שמאפיין את שעות הצהריים ביום שטוף שמש יצור צללים מודגשים במקומות שקועים - הגבות יצלו על העיניים, העיניים יוקפו צללים מעגליים כהים, הסנטר יטיל צל על אזור המחשוף, קמטים יודגשו, וכולי. 
בנוסף, הקונטרסט החזק שמאפיין את האור בשעות הצהריים מקשה על צילום תמונה מאוזנת מבחינת כמות האור - חלקים מהתמונה יצאו "שרופים" וחלקים ממנה יצאו כהים מאד. בנזוגי, למשל, מאד אוהב להסתובב עם כובעים בחיי היום יום, ובשעות הצהריים בקיץ אני יודעת שאני צריכה מראש להחליט איזה חלק בתמונה אני שורפת כדי שתווי הפנים שלו ייראו בצורה סבירה, ולא ככתם כהה גדול עם חצי לחי מוארת מתחת לכובע הלבן.

כובע סופר פוטוגני. וגם חצי הלחי נראית אחלה. 

שרפתי את החלק העליון של הכובע, וגם חצי 

מהלחי וחלק מהאצבעות, אבל רואים תווי פנים

אלה גם שעות בהן השמש מסנוורת ואתם עלולים לקבל שלל פרצופים לא מאד מחמיאים :)

תנאי צילום מיוחדים

אור מועט/לילה
בתנאים של אור מועט עומדות לרשותכם שתי ברירות - האחת, להשתמש בפלאש. לפעמים אין ברירה - כשמצלמים אנשים או אירועים שזזים מהר, למשל - ואז צריך לקבל את המגבלות של השימוש בפלאש (השטחת התמונה, "הדבקה" של האובייקט לרקע, ופרצופי הצבי-בפנסי-המכונית שמתקבלים בהרבה מהתמונות הסופיות) או ללמוד להקפיץ אותו כדי לפתור חלק מהן. לא אדבר על זה היום :)

החלופה לפלאש היא להשתמש באור שכן קיים. בהנחה שאינכם מצלמים בחושך גמור, בדרך כלל תהיה כמות אור מסוימת בסביבה, בין אם מקורה בתאורה מלאכותית כגון פנסי רחוב או מנורות בבית, ובין אם מקורה בקרני שמש אחרונות. הטריק העיקרי כאן הוא להבין איך האור ייקלט בעדשה, ואיך לנצל אותו בצורה הטובה ביותר. זה לוקח זמן, אבל אחרי מספיק תרגול לומדים לראות דרך העדשה מראש, והתגמול שלכם יהיה תמונות עם צבעוניות לילית מהלכת קסם

שימוש באור הקיים (מה שנקרא ambient light) בלילה, ויתר על כן - שימוש נכון באור הקיים, בצבעים שלו, בהצללות, מייצר תמונות שיכולות להיות דרמטיות ומעניינות

הרבה יותר מאשר בשימוש בפלאש

כאן השתמשתי רק בתאורה המלאכותית ברחוב (מזהים את המקום?), משך חשיפה: שניה אחת, נשענתי על המעקה.

הבעיה העיקרית שתתקלו בה היא שהתמונות יצאו מרוחות בגלל שהיד שלכם לא יציבה מספיק בכדי להחזיק את המצלמה באותו מקום בחשיפה הארוכה שנדרשת (לרוב מספר שניות בתנאים של אור באמת מועט), וגם הנשימות שלכם מזיזות את המצלמה מהמקום.
כדי להתגבר על כך, אפשר לנסות להשעין את המצלמה על משהו נייח, כגון רהיט או מבנה בשטח (מעקה, עמוד, וכולי). ולהשתדל לעצור את הנשימה :) אם גם זה לא עוזר כי נדרשת חשיפה באמת ארוכה, חצובה היא פתרון מצוין. יש חצובות לא יקרות, קלות ומתקפלות שמתאימות לצלמים חובבים, ונוסף על צילום בתנאי אור מועט הן מאפשרות גם צילום מרחוק (אם אתם רוצים להיות בפריים גם כן) ועוד. היתרון של חצובה על פני שימוש באלמנטים בשטח היא שאפשר לשנות את הזווית של כן המצלמה, כך שהיא תטה למטה/למעלה ותתפוס בדיוק את הפריים שאתם רוצים בלי ליפול, לעומת עמוד/מעקה/אלמנטים אחרים, עליהם המצלמה חייבת לעמוד ישר ומגבילים אתכם.
חצובה היא עזר הצילום היחיד שקניתי עד כה, ואני מאד מרוצה מקיומה.

כאן, למשל, צילום עם חצובה של איילון, זמן חשיפה של 8 שניות

ושל פנס על הגג בעזריאלי, אם תסתכלו ממש טוב תוכלו לראות שהמצלמה קלטה גם את מסלול התעופה של חרק כלשהו באלומת הפנס. החשיפה כאן היתה למשך 10 שניות.

שעת הקסם

באותו חלק ראשון של ההדרכה, הדגמתי צילום של אותו אובייקט בשעות שונות ביום, במקומות קבועים, כדי להראות שאיכות האור משתנה דרמטית לאורך שעות היום, ואיתה גווני התמונה המתקבלים. היום נרחיב מעט אודות מרווח זמן מסוים במשך היום, שנקרא בעגה המקצועית the golden hour. יש שתיים כאלה במהלך היום, ולמרות שקוראים להן the golden hour, הן לא בהכרח נמשכות שעה. מדובר בזמן שממש אחרי הזריחה וממש לפני השקיעה. גורמים שונים, כגון עונות השנה, מידת העננות, והקרבה לקו המשווה ישפיעו על אורך הזמן הזה ביום נתון.

מה מיוחד ב- golden hour?
האור שעוד נותר/כבר התחיל מגיע בזווית נמוכה, ולכן עובר דרך אטמוספירה צפופה יותר, שמסננת הרבה מהגלים הקצרים (הכחולים). לכן האור המתקבל הוא בעת ובעונה אחת חם יותר, ורך יותר. אור חם מחמיא יותר לאובייקטים המצולמים, ונראה לנו טבעי יותר כיוון שהוא דומה יותר למה שאנחנו רואים במציאות מבחינת גוון עור וכיוב'.

השמש אינה מסנוורת בשל הזווית הנמוכה יחסית, ולכן ניתן לצלם בני אדם כשעיניהם מופנות ישירות אל השמש, בלי לקבל צמצום עיניים.
בנוסף, אפשר להשתמש באור האחורי הרך שיוצר כעין הילה סביב האובייקט. בתמונה הבאה, השתמשתי באור הנמוך (ואחורי!) בצילום הציפורים האלה; ההילה שנוצאת סביבן מבדילה אותן מהרקע ומדגישה אותן היטב

ולמרות שהן יוצאות יפה גם באור נמוך וקדמי, התמונה לעיל, בעיני, מעניינת יותר

ועוד דוגמה להילה שכזו, אחת התמונות האהובות עלי מהתקופה האחרונה (אין כאן שום עיבוד)

כמות האור בשעה הזו (ושוב, אני קוראת לה שעה, אבל היא לא בהכרח נמשכת שעה) שווה בשמיים ועל הקרקע. הצללים ארוכים, הכל מאד רך, ואין הבדלי קונטרסט קשים. לכן תשמעו לפעמים צלמים מכנים את הזמן הזה magic hour. זהו זמן מצוין לצלם פורטרטים בחוץ, ותמונות שמהלך עליהן קסם אחר.

מה עוד אפשר לעשות עם אור?

לצייר!
בתמונה הבאה השתמשתי בחשיפה ארוכה (3 שניות) כשאני עומדת מול עץ שכוסה באורות חג המולד. תוך כדי פעולת התריס הזזתי את המצלמה אנה ואנה וקיבלתי את הציור הבא

את הציורים האבסטרקטיים הבאים קיבלתי תוך כדי צילום זיקוקים בארבעה ביולי, יום העצמאות האמריקאי. חשיפה איטית + משחק ידני עם הפוקוס של המצלמה

התכנון שלי לחג המולד הקרוב הוא לשחק עם הבוקה (bokeh), אותו אפקט חמקמק שתלוי בפוקוס ובעומק השדה (תוכלו לראות דוגמות כאן), שמופיע לאחרונה אפילו בסקראפ (למשל אצל crate paper). נראה מה יצא לי :)

עד כאן החלק השלישי של הדרכת הצילום. כמו תמיד, נשמח לקבל הצעות לחלקים הבאים בתגובות, ולראות את התוצרים שהפקתן במידה ויהיו כאלה. חנוכה שמח לכל קוראינו, נתראה בחלק הבא!

הדרכת צילום, חלק שני: עדשות

שלומות לכם ממיכלי, החולה בניכר.
בבואי לכתוב את החלק השני של הדרכת הצילום המתמשכת, התלבטתי. אחרי כללי האצבע, הגיע תורם של הטכניקה והמכניקה, שהולכים יד ביד עם אופטיקה, לא הנושא החביב עלי. ויש גם הרבה מושגים - צמצם, תריס, חשיפה... ביניהם יש יחסי גומלין לא מאד מורכבים, אבל קשים להפרדה.

החלטתי להתחיל באופן כמעט שרירותי בנושא רוחב הפריים והמאפיינים הטכניים שלו דרך העדשה, כי אני חושבת שזו נקודת המפגש הראשונה של הצלם החובב (וגם אני בקטגוריה הזו, אם זה לא היה מובן) עם שלל מספרים שבתחילה לא אומרים לו כלום, ובבואכם (בואנו) לקנות מצלמה חדשה או לשדרג מצלמה קיימת, אם נבין מה אנחנו מחפשים נוכל להגדיל את הסיכויים למצוא את זה :)

 נבהיר קודם כל - העדשה היא המקום שדרכו נכנס כל האור שמגיע לחיישן של המצלמה, וזה נכון לגבי כל מצלמה - מצלמת כיס קטנה, מצלמת DSLR שמאפשרת החלפה של העדשות על פי צורך ו/או רצון, או מצלמה כזו, של פעם.

ענתיקה מגניבה שנקרתה בדרכי פעם

 כשמדברים על עדשות, ישנם שלושה מושגים שמעורבים בשיחה:
1. אורך מוקד.
 2. מפתח העדשה.
 3. מרחק מינימלי שנדרש לפוקוס.

 אורך המוקד (focal length, נמדד במילימטרים), שיש לו הגדרה פיזיקלית שממש לא מעניינת אותנו כרגע (ואותי אישית, אף פעם לא, פיזיקה היה הנושא השני הכי שנוא עלי בבי"ס, סליחה אבא), ישמש אותנו בהדרכה הנ"ל כדי להבחין בין עדשה צרה ועדשה רחבה, ועוד מעט נעמוד על ההבדלים ביניהן.

מפתח העדשה (aperture, נמדד ב- f) הוא נתון מתימטי - ששוב לא מעניין אותנו - ומבטא את כמות האור שהעדשה מסוגלת להכניס פנימה אל החיישן. כל שה- f קטן יותר, כך העדשה מכניסה יותר אור, אבל יש כאן trade off עם עומק השדה, וניגע בזה מאוחר יותר.

 המרחק המינימלי שנדרש לפוקוס הוא מאפיין בלתי ניתן לשינוי או לשליטה של העדשה. הדרך היחידה להתגבר עליו היא לזוז מהמקום שבו אתם עומדים...

 כל שלושת הנתונים האלה מצוינים על גבי העדשה, ורק צריך ללמוד לקרוא אותם. בתמונה הבאה מופיעה העדשה שהגיעה עם המצלמה שלי, ועליה אפשר לקרוא את הנתונים הבאים, משמאל לימין: אורך המוקד שלה הוא 18-55 מ"מ, המפתח המרבי שלה הוא f=3.5 עד f=5.6 (עוד מעט נסביר למה זה לא מספר יחיד).

כדי לראות את המרחק המינימלי שהיא דורשת כדי להתפקס, צריך לחפש בצד התחתון של גליל העדשה, שם אפשר למצוא את הנתון הזה - העדשה דורשת מרחק של מינימום 0.28 מטר מהאובייקט כדי לאפשר פוקוס.

עדשה צרה לעומת רחבה
בצורה מאד פשטנית, עדשה רחבה תכניס פיסה רחבה יותר משדה הראייה לפריים, ואילו עדשה צרה תכניס פיסה קטנה יותר. מספרית, החלוקה היא כזו (עבור מצלמות דיגיטליות): עדשה שאורך המוקד שלה קטן מ- 50 מ"מ נחשבת עדשה רחבה. עדשה שאורך המוקד שלה מעל 50 מ"מ נחשבת עדשה צרה.

 עדשה שאורך המוקד שלה הוא 50 מ"מ בדיוק נקראת לפעמים "נורמלית" כיוון שפיזור האור שלה דומה לזה של העין האנושית, ותתן תמונה דומה ביותר לזו שאנו רואים בעין. עדשת 50 מ"מ היא המקבילה הדיגיטלית של עדשת ה- 35 המ"מ, שהיתה העדשה המקובלת ביותר בעולם הצילום של פעם.

 הבדלים עיקריים בין עדשה רחבה ועדשה צרה

1. פרספקטיבה. בעדשה צרה אין תחושה של פרספקטיבה, בעדשה רחבה יש. כדי להדגים, גייסתי שלושה ספלים של איקאה, והנחתי אותם זה לצד זה בשורה.

 צילמתי אותם ממרחק שונה, כך שהספל הראשון תופס את אותו חלק יחסי בפריים, פעם אחת בעדשה רחבה (18mm) -

 שימו לב שהספל הראשון, שהכי קרוב אלי, הכי גדול בתמונה, הספל שמאחוריו קטן יותר, והספל האחרון הוא גם הכי קטן. מהסתכלות בתמונה, אתם יכולים להגיד בקלות איפה עמדתי (קרוב לספל הראשון).

 וזו אותה סצינה, עם עדשה צרה (55mm) -

 ועוד יותר צרה (200mm) -

 שימו לב שכל הספלים נראים באותו גודל, ואין לנו כל כך תחושה של עומק. אם כל התמונה היתה חדה, הייתי אפילו יכולה לומר שאין לנו תחושה של עומק בכלל. 

 2. עיוותים. עדשה רחבה (כזו שלא הושקעו בה עשרות אלפי שקלים) יוצרת יותר עיוותים, בעיקר בשוליים של התמונה, בגלל מאפיינים אופטיים שלא נכנס אליהם. אין מה לעשות נגד זה, אבל צריך להיות מודעים לזה - השוליים של תמונות שצולמו בעדשה רחבה יסבלו מהתקמרות של שדה הראייה, וככל שאתם קרובים יותר לאובייקט המצולם, כך האפקט יהיה מורגש יותר. מהסיבה הזו, צילום פורטרטים בעדשה רחבה הוא הרבה פחות מחמיא לאובייקט המצולם.

 בלו התגייס לעזרתי, והרשה לי לצלם אותו פעם אחת מקרוב עם עדשה רחבה, שימו לב שהאף שלו נראה ארוך יותר ואילו האזניים קטנות

 ופעם אחת עם עדשה צרה יותר, שימו לב שבתמונה הזו הוא נראה כמו בלו

 ועוד פעם מזווית אחרת, בעדשה רחבה, שימו לב שהאוזן שלו נראית פשוט ענקית (כשהיה גור זכה לכינוי בלוטלף, כאן רואים למה)

 ובעדשה צרה, בי נשבעתי שהוא לא זז מילימטר בין שתי התמונות, כולל האזניים

 לא שוכנעתם? אותו ניסוי, הפעם בכיכובי. כאן בעדשה רחבה, שימו לב שהעדשה של המצלמה נראית ענקית ואילו הפנים שלי קטנים, קצת בזווית, והולכים וקטנים ככל שהם רחוקים יותר מהעדשה בתמונה. 

ובעדשה צרה, רואים את כל הפנים שלי בצורה יותר טבעית, והעדשה לא בולטת לתוך התמונה.

3. כמות האור הנכנסת. בעדשה צרה, מטבע האופטיקה, נכנס פחות אור. אם נחזור לרגע לתמונה של העדשה שלי, היו עליה שני מספרי f. הטווח בין שני המספרים האלה מתכתב עם אורך המוקד המשתנה של העדשה - עבור אורך המוקד המינימלי של 18 מ"מ, העדשה שלי יודעת לצלם עם מפתח מרבי של f=3.5. עבור אורך המוקד המקסימלי, העדשה יודעת לצלם עם מפתח מרבי של f=5.6. כלומר, כשאני משנה את אורך המוקד כך שהעדשה לוכדת פחות מהנוף, אני משלמת על זה באור.

18מ"מ, f=3.5

55מ"מ, f=5.6

 ואם כבר הזכרנו את מפתח העדשה, זה המקום לדבר על עומק שדה. עומק שדה הוא ביטוי לחלק היחסי של התמונה המתקבלת שנמצא בפוקוס. כאשר כל התמונה בפוקוס - כל הפרטים הנראים בה חדים - נאמר שלתמונה יש עומק שדה גדול. כאשר רק חלק קטן מהתמונה בפוקוס, נאמר שיש לתמונה עומק שדה קטן.

עבור מפתח הצמצם הגדול ביותר של עדשה נתונה, עדשות צרות מתאפיינות בעומק שדה קטן (רדוד) יותר לעומת עדשות רחבות. שימו לב שאמרתי עבור מפתח צמצם נתון, בשל העובדה שעומק השדה קשור בצורה הדוקה לערך של מפתח הצמצם. כשאני סוגרת צמצם, עומק השדה גדל. כשאני פותחת צמצם, עומק השדה קטן.

 נדגים מה זה עומק שדה בעזרת שתי תמונות - ראשון, העכביש המאיים הזה, שפגשתי בלואיזיאנה; העכביש עצמו בפוקוס ואפשר לראות הרבה פרטים קטנים, כולל חלק מהקורים שהוא טווה, אבל כל מה שמסביב לחלוטין לא בפוקוס. לתמונה הזו עומק שדה קטן מאד.

 שניה, תמונת הנוף הבאה, שצולמה בביצות בלואיזיאנה. כאן היה לי חשוב שכל הפרטים בתמונה יהיו חדים, ומכיוון שהיה יום שטוף שמש, יכולתי להרשות לעצמי לסגור צמצם כמעט עד הסוף, ולקבל תמונה שכולה בפוקוס

אז מתי להשתמש באיזו עדשה?

זה תלוי מה אתם מצלמים. במקום סגור, כשרוצים לתפוס חלק גדול מהמרחב, עדשה רחבה היא נוחה יותר, כיוון שיש גבול למידה בה אפשר להתרחק מהאובייקט המצולם (הקיר יעצור אתכם).
 אם חשקה נפשכם בצילומי נוף שמעבירים את תחושת הגודל והמרחב, עדשה רחבה היא הבחירה הברורה.

בנוסף, עדשה רחבה, בשל תחושת העומק והפרספקטיבה שהיא נותנת לצופה, מאפשרת לכם להדגיש אלמנטים מרשימים בנוף, כמו העצים האלה, שמתנשאים לגובה אדיר. העדשה כאן מדברת במקומי.

אם אתם אוהבים לצלם פרטים, או טבע (כמוני), עדשה צרה תהיה חברה מאד טובה שלכם.

 אם אתם ביישנים ומפחדים לצלם דברים (אנשים) מעניינים ברחוב מקרוב כי מה יגידו השכנים (כי אולי ירביצו לכם), גם כאן העדשה הצרה נחלצת לעזרתכם.

לצילום פורטרטים, נסו אורך מוקד של 50 מ"מ - יש סיבה לפופולריות של העדשה הזו.

 ולסיום, אציג לכם את עדשת הפריים (Prime). לעדשות פריים אורך מוקד קבוע, ולא טווח. כיוון שאין צורך להכניס בהן את היכולת לשנות את הזום, האופטיקה שלהן על פי רוב הרבה יותר טובה, והן מפיקות תמונות חדות יותר, ולוכדות את האור בצורה טובה יותר.

למשל, עדשת הפריים שלי, שזכתה לשם הלגה צלמונלה, בעלת אורך מוקד קבוע של 50 מ"מ. הלגה יודעת לצלם עם מפתח מרבי של f=1.8. החסרון הבולט שלה הוא שאין לה מנוע פוקוס פנימי ואני צריכה לפקס אותה ידנית, אבל זה ייפתר בעתיד, בשאיפה, כשאחליף אותה בהלגה 2 ;)

היתרון הבולט שלה הוא שמפתח הצמצם הגדול שלה מאפשר לי לצלם גם במיעוט אור מחד וגם לצלם תמונות בעלות עומק שדה פצפון (כן, גם תמונת העכביש מלמעלה צולמה עם הלגה).

צולם לאור קרני השמש האחרונות, ללא תאורה מלאכותית

עומק שדה פיצי

 אלה היו 60 שניות על עדשות, וכמובן שזה רק קצה המזלג. כמו תמיד, נשמח לשמוע בקשות לחלקים העתידיים של הדרכת הצילום כאן בבלוג או במייל שלנו (yotzotme@gmail.com), ולראות מה הפקתם ממנה בתוצרים מצולמים.